כמה פעמים ביום אנו מלינים על המנהלים שלנו בין אם לפני קולגות שלנו או עובדים שלנו או אפילו בערב כאשר אנו מספרים ליקרים לנו על ההתנהגות הבלתי נסבלת של הבוס. יש מאיתנו שלא מבטאים את הרגשתם בקול , אילו מחזיקים את כל הכעס והתסכול בבטנם כגוש ההולך וגדל ומאיים להתפוצץ בכל רגע נתון.

השבוע אני רוצה להביא לכם את זוית מבטו של ה"בוס" בצורה של מעין מכתב וירטואלי אישי מהמנכ"ל– אולי אחרי שתקראו את דבריו , תוכלו להכיל את התנהגותו, להבין טוב יותר את ההחלטות שקיבל ואולי אף תציעו לו את עזרתכם. התייחסו ל"מכתב" זה גם כאילו ואתם כותבים אותו לכפיפים שלכם. יתכן כי תבינו טוב יותר את התנהגותם והתיחסותכם אליכם כ"בוסים" שלהם.

עובד יקר,

אולי תופתע לשמוע , אבל גם אני , כמוך, פשוט בן-אדם עם שמחות, פחדים, תסכולים ותקוות. מאחורי המסיכה הניהולית שלי , אני מרגיש, אני צוחק, אני עצוב ודואג, ולפעמים, אני אפילו נפגע. בדיוק כמוך, אני רוצה שיבינו אותי, יקבלו אותי ויעריכו אותי.

אני רוצה לשתף אותך במה שאני מרגיש במקרים וסיטואציות מתוך היום יום שלי וכיצד הם משפיעים עלי. דברי אולי יפתיעו אותך בחלקם, או יצחיקו אותך, או ירגשו אותך, אבל אני מקוה כי זה יאפשר לך אולי לראות אותי באור אחר, וממקום חדש כך שנוכל ליצור ביחד מערכת יחסים של שיתופיות וחבור.

1. נדמה לך שלא אכפת לי.

מישהו פעם אמר לי שאם אני רוצה שיאהבו אותי, אל לי להתמנות למנכ"ל. הם אכן צדקו. בתפקיד שלי , בלית ברירה מישהו יכול להיפגע, זו מציאות שמגיעה עם התפקיד ואני מקבל את זה, אבל קיימת מציאות אחרת שאני רוצה שתדע – המציאות של היותי אנושי – מאד חשוב לי מה קורה איתך ועם אחרים. אני יודע שלעיתים אני מתנהג כאילו שלא אכפת לי, אבל זה רק בגלל שהייתי חייב לשכנע את עצמי שלא אכפת לי שכן אחרת לא הייתי מסוגל לבצע דברים שלעיתים אינם קלים לבצוע. זה מה שעוזר לי לנקוט בפעולות שאני מאמין שהן הפעולות הנכונות למרות שאין הן פופולאריות במיוחד. אם אתה הורה ויש לך ילדים, אתה בודאי מבין על מה אני מדבר.

בעיקר חשוב לי שתראה שאני אדם ישר והגון. אתה בודאי מחזיק מעצמך כאדם הגון , אך גם אני וחשוב לי שתראה את זה למרות שלעיתים זה לא נראה כך. אתה מגבש את דעתך עלי כאשר בעצם אתה שומע תמיד צד אחד של הספור, ולא תמיד יש בידך את כל האינפורמציה והפרטים של כל מקרה. אני מודע לזה וזה מפריע לי, אבל מטעמי סודיות נבצר ממני הרבה פעמים לשתף אותך בכל המניעים למעשי.

אני מודע לכך כי עלי מוטלת האחריות המלאה לרכוש את אמונך ושתכבד אותי , ואני עובד על זה. אשמח אם תוכל אתה לתת לי להנות מהספק בדיוק כמו שאתה רוצה ממני בהרבה מקרים הפוכים. אז לפני שאתה שופט אותי – בא תצעד בנעלי.

2. גם לי קשה להשתנות.

אני יודע כי שינוי תמידי הוא כורח המציאות, ואני מבין כי אתה תאמץ שינוי או תדחה ותילחם בו לפי התפיסה שלך עד כמה הוא יתרום לך. האמן לי, רב הפעמים אני חש אי נוחות רבה ואף חשש משינוי, בדיוק כמוך. אתה בודאי רואה אותי שמי שיוזם, מעודד, ומוציא לפועל את השינוי הדרוש. אני מניח כי ברמה מסויימת אכן אתה צודק. שינוי לעיתים הוא הכרחי על מנת להבטיח את הצלחת החברה שלנו כך שאוכל גם לשמור על המישרות שלנו וזו חובתי ליזום ולהוביל אותו. אך מעבר להיותי מקור השינוי, אני גם הקורבן שלו, כיון שהשינוי מחייב קודם כל אותי לעשות את מירב ההתאמות על עצמי.

כמוך , גם לי יש את אזור הנוחות שלי המקנה לי תחושה של בטחון ויציבות וכל פעם שאני צריך לשנות אחד ההרגלים שלי ולהתחיל לעשות דברים באופן שונה ממה שהייתי רגיל עד כה, האמן לי שגם אני מקבל רגליים קרות. אין אדם שאינו חושש מחוסר ודאות. אני לא יודע מה מחכה לנו יותר ממך, אבל אני יודע שאין לנו ברירה אלא לעשות שינויים, להתעדכן, להתפתח, לצמוח ולהתקדם הלאה. נראה לי שלזה אתה תסכים איתי .

אז לפעמים בהם נראה לך כי קשה לי להחליט מה נכון לעשות כאשר כל יום מביא איתו דרישות חדשות, אשמח אם תוכל לעזור לי בכך שתבין כי שנינו צועדים בנעלי השינוי ביחד.

3. אני שונא להעביר ביקורת

לכל אחד יש משהו אחד אותו הוא מגדיר כחלק הגרוע ביותר בתפקיד שלו. עבורי זה החובה לפנות אליך ולהצביע בפניך על כך שאינך עושה את עבודתך כמו שצריך ושהביצועים שלך אינם מספקים. אני ממש שונא את זה. זה גובה ממני מחיר יקר.ף לעיתים זה נראה לך שאילו אני קופץ על עובדים בכל הזדמנות שיש לי. כן, אני לא מושלם. אבל האמת שזה נובע בדרך כלל כי אני דוחה את הביקורת שלי או את ההערות שלי במשך זמן כה ארוך רק כדי לא להגיע למצב בו אני צריך לומר למישהו שהוא לא טוב מספיק. אז כאשר המצב כבר לא מאפשר לי יותר להתעלם מכך , אני פשוט מתפרץ. זה לא צודק ואני מתנצל על כך.

כל פעם שאני חייב לשקף לך או לאחרים שאינכם מבצעים את עבודתכם כמו שצריך, אני חווה שתי תחושות שונות בעת ובעונה אחת – חרדה וכעס. החרדה נובעת רק מהמחשבה ממה שאני הולך לעשות – אני נעשה חסר סבלנות ורק רוצה שזה כבר יהיה מאחורי. אבל אז אני נעשה כעוס שכן לא אני יצרתי את הבעיה אלא אתה הגורם לכך שאני חייב עכשיו להעביר עליך בקורת נוקבת כי לא עמדת בהתחייבויות שלך. אני כועס עליך שאתה מכריח אותי להגיע למצב כזה במקום פשוט לעשות את עבודתך כמו שצריך ולחסוך ממני את כל ההצפה הרגשית הזאת וחוסר הנוחות הנוראית שאני חש. יתרה מכך, כאשר אני אומר לך את זה, אני יודע שאני גם אמור להגיד את זה באופן רגוע ומקצועי ולעזור לך לשפר את הביצועים שלך לפעמים הבאות וזה עוד יותר קשה לי כי אני כועס. אני מקבל את העובדה שלהעיר לך זה חלק מתפקידי, אבל רציתי תדע שאין זה קל לי כלל וכלל , לא פחות מאשר לך לשמוע את הביקורת שלי.

4. את מי לקדם לעזאזל

קשה לצאת מנצח כאשר מדובר בקידום עובדים. תאר לך את התסריט הבא – 3 אנשים מתחרים על תפקיד אחד. את מי שלא אבחר , אחד יחשוב כמובן שעשיתי את ההחלטה הנכונה והשניים האחרים יגידו שעשיתי טעות. אם אתה זה שנבחרת לתפקיד, אני בטוח שאתה מציע לי לא להתייחס למה ששני האחרים חושבים. אם לא נבחרת, אתה מטיל ספק במניעים שלי לבחירה כה לא נכונה כמו שאמרתי – אי אפשר לצאת מנצח.

לעיתים נראה לך כי אני בוחר אנשים שאני "מחבב" באופן אישי. האמת – אתה צודק לחלוטין! אבל את מי שאני "מחבב", נקבע לפי הרבה פקטורים כמו כישורים, יכולות ניהוליות, יחסי אנוש, מה הצרכים שלנו כרגע, מה המטרות שלנו ומי יכול להשיג אותן באופן המיטבי, ביצועים טובים עד עתה, ותק, התאמה ועוד ועוד. הקריטריונים שלך, לעומת זאת, שמביאים אותך ל"חבב" אדם זה או אחר , הם מן הסתם אחרים משלי ומתאימים לאינטרסים שלך.

אז אני רוצה שתזכור דבר אחד – אני צרי ךלחיות עם האנשים שאני בוחר לתפקידים כאילו או אחרים, בדיוק כמו שאתה צריך לחיות עם אנשים שאתה בוחר לתפקידים. לכן אין כל אפשרות שאני אבחר מישהו שאני לא מרגיש שהו איכול לבצע את התפקיד באופן הטוב ביותר. אז כאשר זה נוגע למינוי אנשים – אנא – פשוט קח את נעלי וצעד בהם.

5. אני חייב להיות אוביקטיבי

הרבה פעמים , אתם מאשימים אותי שאני אדם סגור, מרוחק במקצת שקשה באמת להכיר אותו עד הסוף. כן – אני מודה באשמה, אבל לא בגלל שאני אדם ארוגנטי או סנוב אליטיסטי, אלא כי לעיתים אני שומר על מרחק בינינו באופן מכוון. הסיבה לכך היא שקשה לנהל אנשים שהם חברים שלך.. בוסים חייבים בלית ברירה לעשות דברים שאינם תמיד מסתדרים ביחד עם חברות. כאשר אני צריך לבחון את ביצועי העובד, קשה יהיה לי להיות אוביקטיבי ואמיתי כאשר אני צריך לעשות זאת עם חבר. במצב זה אני נקרע בין המחויבות שלי לעשות או להגיד את הדבר הנכון, לבין החשש שכל מה שאעשה ,עלול לסכן את החברות בינינו. זה משא לא קל לסחוב על כתפיך.

אם אהיה "חבר" שלך, הרי שהניהול שלי לא יוכל להיות יותר עיקבי והוגן באותה מידה לכולם. וכאן טמונה הדילמה שלי – "עקביות" משמעותה להתייחס לכל עובד באותו אופן בעוד ש"הגינות" מחייבת התייחסות לעובד בהתאם למה שמגיע לו בנסיבות המיוחדות שלו. מאחר והמצבים הזהים בהם אני נתקל הם מעטים, הרי שכאשר אני עיקבי ב – 100% , אני כנראה לא אהיה הוגן למישהו ואם אני הוגן ב – 100% , הרי שאני לא עיקבי עם אף אחד. לכן במה שלא אבחר, מישהו עשוי לא להיות מרוצה. הדבר היחיד שאני יכול ומנסה לעשות תמיד זה למצוא את האיזון בין השניים. זה יתאפשר לי רק כאשר אני אוכל להיות אוביקטיבי. מכאן תבין מדוע אינני יכול להיות חבר שלך וללכת איתך באותם נעליים.